בתור חובבת גדולה של הסדרה הוואי 5-0 היה לי ברור שלא נוותר על ביקור באואהו ובעיר הונולולו. בניגוד למאוי, שכולה רגיעה וסתלבט, הונולולו היא עיר אמיתית, עם בניינים גבוהים, פקקי תנועה ומצוקת חניה. אבל יש לה בכל זאת אופי מיוחד והיא לא כמו כל עיר אמריקאית אחרת.

מה עשינו באוהאו?

יום מס' 14, 25.9.15, יום שישי

יום מס' 15, 26.9.15, יום שבת

יום מס' 16, 27.9.15, יום ראשון

יום מס' 17, 28.9.15, יום שני

יום מס' 18, 29.9.15, יום שלישי

.

הגענו בטיסת ערב קצרה ממאוי, כחצי שעה באויר, בה הספיקו אפילו לחלק לנו שתיה טרופית מתוקה. לקחנו שאטל למרכז השכרת הרכב של ת'ריפטי, ושם שידרגו אותנו בחינם מפורד אסקייפ שהוזמן, לפורד אקספלורר שחור, מפנק ואימתני. כבר בנסיעה מהשדה היה ברור שהונולולו זה משהו אחר לגמרי ממאוי.

המלון שלנו היה אאוטריגר ריף בחוף וואיקיקי Outrigger Reef Waikiki Beach Resort. על המלונות בהונולולו אין שלטי ענק זוהרים שמפרסמים את שמות המלונות, אז צריך להיות ערניים בחיפוש. מצאנו, מסרנו את הרכב לבחורים הנחמדים שמטפלים בחניה (אין חניה עצמית, רק ואלה Valet) ועשינו צ'ק אין. הלובי, כמו במלון הקודם הוא פתוח, אין לו דלתות, מה שמשרה אוירה מאד משוחררת ונעימה. עשינו סיבוב במלון כדי להכיר את המבנה, והלכנו לישון.

.

יום 14 (שישי) – שנורקל וזיקוקים

פתחנו את היום בארוחת בוקר (בתשלום) במסעדה שליד הבריכה. כשעשינו צ'ק אין קיבלנו דף מידע ובו רשימה של פעילויות חינם לאורחי המלון, והראשונה שבהן היתה סדנה להכנת שרשרת פרחים, ליי Lei. אמא ושתי בנות סוחבות את אבא שקצת לא ברור לו מה הוא עושה שם לסדנה בלובי, בה קיבלנו פרחים טריים (סוג של סחלב שגדל בשפע באי) ומחט עם חוט ולמדנו להכין שרשרת. היה מקסים, ואפילו אבא שזר שרשרת למופת. בהמשך השבוע היו פעילויות נוספות כמו שיעור בסיסי במחול הולה Hula, חותמות קעקועים, שמות הוואים ועוד. למרבה הצער לא הצלחנו להגיע לסדנאות נוספות.

.

אחרי שבמאוי התפספס לנו השנורקל בגלל המחלה של הילדה, שמנו פעמינו לאחת משמורות הטבע הימיות היפות באי, המפורסמת בהיצע השנורקל שלה. מפרץ הנאומה Hanauma Bay הוא מקום מקסים, אבל בגלל שהוא כזה, הוא מאד פופולארי, אז אם אתם בעונה יותר בוערת, שווה להגיע ממש מוקדם או בשעות אחר הצהרים המוקדמות, כי החניה מוגבלת ומתמלאת מהר.

כיוון שמדובר בשמורת טבע, הכניסה היא בתשלום, כשילדים עד גיל 12 חינם. החניה, המשרד, והמזנון נמצאים למעלה על הצוק, ובשביל להגיע לחוף צריך לרדת בירידה ארוכה וקצת תלולה (אך לא בלתי אפשרית). יש במקום גם הסעה בתשלום, אפשר לקנות פאס לכל היום בכמה דולרים. לפני שנכנסים לשמורה יש להמתין עד לשעת ההקרנה הקרובה של הסרט המתאר את המקום, מסביר אך הוא נוצר, ומלמד על שימור השמורה וזהירות בים. אי אפשר להכנס בלי לראות את הסרט.

בחוף עצמו אין אפשרות לרכוש שתיה או מזון, אז תצטיידו מראש או תקנו במזנון שליד המשרדים (כמו שאנחנו עשינו). בחרנו לרדת ברגל תוך הנאה ענקית מהנוף היפה. החוף מסודר עם מצילים ומלתחות, וגם דוכן של מתנדבים ששמחים להסביר על הדגים שרואים במים (התייעצנו איתם והם היו ממש מקסימים). שכרנו ציוד שנורקל ולוקר לארנקים, טלפונים ומפתחות (נעלי ים היו לנו מהבית, מאד לא מומלץ להכנס יחפים, יש קיפודוני ים בין האלמוגים) ונכנסנו לים.

איזה כיף! ראינו המון אלמוגים, דגים מסוגים שונים, קיפודוני ים מתחבאים בין האלמוגים, ואפילו צלופח ארוך ומעניין. מה שלא ראינו אלו צבי הים הירוקים האופייניים להוואי (ראינו אותם בביקור הקודם) שלא הגיעו באותו יום. וגם כרישים לא ראינו שזה חדשות טובות ;) עשינו הפסקה לארוחה קלה ומנוחה, ואז עוד קצת שנורקל. מקום באמת נפלא. מומלץ מאד. וכמובן מומלץ להביא מצלמה שיודעת לצלם מתחת למים.

בחזרה היינו כבר עייפים אז לקחנו את הרכבת שהחזירה אותנו לחניון. נסענו לארוחת צהרים מאוחרת במסעדה של רשת הסטייקיות האוסטרלית אאוטבק Outback שסימנתי לי מראש. לפתיחה נהננו ממנת הדגל בלומינג אוניון Blooming Onion – בצל ענקי שחתוך כפרח ומטוגן בבלילה. ואני חייבת לספר לכם בשקט שהצלעות ברוטב ברביקיו היו טעימות הרבה יותר מאלו של פיל המפורסם בסאן דייגו. האוכל באמת משובח אבל לא זול יחסית לרשתות.

משם המשכנו בנסיעה לאורך החוף למסלול הליכה לתצפית על המגדלור Makapuʻu Point Lighthouse Trail. החניה והכניסה חינם, הדרך סלולה אבל בעליה מתמדת, אנחנו עייפים משעות של שמש ושנורקל וכולם מתחילים לקטר. באמצע הדרך פגשנו טייל שהסביר שיש עוד עליה ארוכה, והתצפית למגדלור חסומה. אז ירדנו חזרה בלי לראות אותו. אבל לפחות ראינו קשת!

תשושים חזרנו למלון למקלחות ומנוחה קלה ואז יצאנו לחוף לצפות בזיקוקים של מלון הילטון שמתקיימים כל יום שישי בדיוק בשעה 19:45. יצאנו מהמלון ישירות לחוף (יש ממש מדרגות מהלובי שמובילות לחול) והלכנו ימינה לכיוון המזח בו הצטופפו כבר תיירים רבים. הצטיידנו בגלידה וצפינו ב 10 דקות של זיקוקים מרהיבים! איזו השקעה.נהדר פשוט.

איך שהסתיימו הזיקוקים התחיל לרדת גשם אז התקפלנו למלון להתמוטט במיטות.

.

מפרץ הנאומה Hanauma Bay
http://hanaumabaystatepark.com/
עלות: חניה 1$, כניסה למבוגר 7.50$, ילדים עד גיל 12 חינם; סגור בימי שלישי
ציוד שנורקל (מסכה וצינור נשימה) 12$ לאדם, לוקר קטן 8$

אוכל:

אאוטבק סטייקהאוס Outback Steakhouse
https://www.outback.com/
אנחנו שילמנו: 100$

.

יום 15 (שבת) – החוף הצפוני

אכלנו ארוחת בוקר בחדר (פירות טריים ולחמניות הוואיות מתוקות) והתחלנו את היום. התוכנית המקורית היתה לנסוע לחוף הצפוני, אבל סיפרו לנו יום קודם במלון שבמסגרת “פסטיבל אלוהה” השניתי, יש מצעד ברחוב הראשי של וואיקיקי. הרחוב הראשי נחסם ובזה אחר זה עברו בו רכבים מקושטים, תזמורות של בתי ספר וגופי צבא (הצבא האמריקאי חזק בהוואי), נציגויות ״מלכותיות״ מהאיים השונים, רכובים על סוסים מקושטים ואחריהם (מה שהצחיק מאד את הבנות) אוספי תוצרי הסוסים עם עגלת איסוף קטנה מקושטת גם היא. צפינו במצעד במשך יותר משעתיים, כשכל פעם היתה לנו הפתעה חדשה. כיף.

.

ורק אז נסענו לחוף הצפוני.

עצרנו לאכול בהליוואה Haleiwa, עיירת דרכים חמודה. המקום שרצינו לאכול בו Cafe Haleiwa נסגר מוקדם אז אכלנו במסעדה בשם פיצה בוב'ס, עם פיצות פשוט מעולות ומלאות גבינה. החוף הצפוני ידוע בגליו הגבוהים והגולשים המקצועיים שנוהרים אליו כדי לעמוד באתגרי הצינורות והגלים הענקיים. אז המשכנו לכיוון החוף ונסענו לאורך החוף לחפש גולשים בחוף Banzai Pipeline, שלא היו. פשוט לא היו גלים גבוהים. די מאכזב. עוד משהו שרשמתי לנו כאופציה היה לקחת שיעור סאפ בנהר הנפתח אל הים עם Rainbow Watersports, אבל התעצלתי לתאם את זה עם לוח הזמנים, אז זה לא קרה. אבל זה נראה כיף גדול.

חזרנו קצת אחורה ונכנסנו לפארק של עמק וויימאה Waimea Valley. מדובר בפארק מסודר ונעים, שבו מסלול מסודר (מעין כביש) המוביל למפל. אז זה ממש לא מפל ענקי מהסרטים אבל בהחלט טיול נעים בפארק מטופח ויפה. יש גם שיחזור של בקתות מגורים של התושבים הראשוניים, ואיזור עם משחקים של פעם (ממש פעם). לפעמים אפשר לשחות בבריכה של המפל, כשאנחנו היינו שם אסור היה, כי ירד הרבה גשם והמים היו גבוהים (אני מנחשת שהם חוששים שמישהו יעבור את קצה הבריכה ויפול במפל...). במקום היה מציל שהשגיח שאף אחד לא יכנס. למי שמתקשה בהליכה או סתם מתעצל, יש הסעה בתשלום נוסף.

בדיוק כשיצאנו ראינו קבוצה שמתארגנת לחתונה ליד המפל. מקסים.

כדי לא להרגיש שפיספסנו לגמרי את החוף הצפוני, עשינו גם עצירה בחוף הים הקרוב – חוף Waimea. הים לא היה אידאלי לרחצה אבל בעלי והילדות כן טבלו בו קצת באיזור שהחוף היה רדוד יחסית. אני בעיקר צילמתי את המשוגעים שקופצים מהצוקים לתוך המים. יש חניה מסודרת, מקלחות ומלתחות.

.

בדרך חזרה עצרנו שוב בהאליווה לשייב אייס, המקום המומלץ Matsumoto's Shave Ice היה בשיפוצים אז הסתפקנו בדוכן קטן אחר. היה טעים אבל לא ליגה כמו במאוי. כנראה ששווה לחכות למצוטו. המשכנו למלון בלי לעצור בחוות מטעי דול Dole Plantation שנמצאת על הדרך. בעיקר כי היינו בחוות מטעים כמה ימים קודם במאוי. דול היא חברת גידול האננס הגדולה והמפורסמת בעולם, והמקום כולו מוקדש לנושא. יש שם גם מבוך ענקי, וכמובן אוכל.

אחרי מקלחות ומנוחה קלה יצאנו לארוחת ערב במסעדה במלון אאוטריגר הנקראת דיוק'ס Duke's. דיוק הוא אחד מהאנשים המפורסמים בהוואי, הוא היה מדליסט אולימפי בשחיה, ונחשב אבי הגלישה המודרנית. הלכנו דרך החוף עד המסעדה שהיתה מלאה מאד, ישבנו בחוץ באיזור שנקרא “בר יחף” Barefoot Bar ונהננו ממשקאות, אוכל ומוסיקה בלייב שניגנו ושרו שני בחורים נחמדים. ואז התחיל גשם! בזריזות התארגנו ונכנסנו פנימה להמשך הארוחה. בחזרה למלון הלכנו דרך הרחוב הראשי של וואיקיקי.

פסטיבל אלוהה Aloha Festival
http://www.alohafestivals.com/
עלות: חינם

החוף הצפוני North Shore
http://www.gonorthshore.org/attractions.htm
https://www.hawaii.com/oahu/north-shore-beach-guide/

התעצלנו: לימוד סאפ Rainbow Watersports Adventures Stand Up Paddle Lessons
http://www.rainbowwatersports.com/

עמק ווימאה Waimea Valley
http://www.waimeavalley.net/
עלות: 16$ למבוגר, 8$ לילד (4-12)

לא עצרנו: דול פלנטיישן Dole Plantation
http://www.dole-plantation.com/

אוכל:

פיצה בוב'ס Pizza Bob's
http://pizzabobshawaii.com/
אנחנו שילמנו: 65$

מצומוטו שייב אייס Matsumoto Shave Ice
http://matsumotoshaveice.com/

דיוק'ס וואיקיקי Duke's Waikiki
http://www.dukeswaikiki.com/
אנחנו שילמנו: 85$

.

יום 16 (ראשון) – יום בהונולולו

שוב קמנו מוקדם והפעם כדי להתחיל על הבוקר את הטיפוס לראש היהלום – דיימונד הד Diamond Head. מומלץ להגיע מוקדם כדי לא לסבול יותר מדי מהחום וכמובן מהצפיפות, כיוון שמדובר על אתר פופולארי מאד. חנינו, נמרחנו בקרם הגנה וספריי יתושים, הצטיידנו במים והתחלנו את הטיפוס. הדרך מתחילה במסלול סלול ונגיש אבל מתחלפת די מהר במסלול הליכה שמטפס על ההר. יש בדרך גם כמה גרמי מדרגות די ארוכים, ולי הם היו הכי קשים, אבל עמדתי בזה בכבוד. הדרך די צרה ויש מקומות שצריך לעצור כדי לתת לאנשים בכיוון השני לעבור. ההליכה לא קשה נורא, אבל בהחלט לא מיועדת למי שמתקשה או סובל ממגבלה כלשהי בהליכה. כושר טוב זה נהדר, אבל זה לא אוורסט בסופו של דבר.

מזג האויר שיחק קצת לטובתנו עם עננים וגשם קליל מדי פעם, מה שהוריד מעומס החום אבל ייצר שלוליות קטנות מדי פעם שדרשו משנה זהירות. הבת הגדולה (שהיא רקדנית ובכושר מעולה) טיפסה בזריזות לבד וחיכתה לשאר הפדלאות במשפחה מעל 20 דקות בפסגה. אם אתם מחפשים מקום להתבודד בו עם הטבע, זה לא המקום, היו מלא אנשים. לא רוצה לדמיין מה הולך שם בעונות עמוסות. האפליקציה שבעלי הפעיל סיפרה לנו שלעלות לקח לנו כ 40 דקות, לרדת בערך חצי מזה, וטיפסנו לגובה כ-200 מטר.

טיפ קטן: אחרי גרם המדרגות הראשון יש אפשרות ללכת ימינה לעוד מדרגות שמגיעות עד הפסגה, או שמאלה, לדרך יותר ארוכה אבל הרבה יותר מתונה לפסגה. תעשו את החשבון לבד. אנחנו לא ידענו אז עלינו במדרגות השניות וירדנו מהדרך הקלה יותר.

כשהגענו לפיסגה חיכה לנו נוף מקסים וקשת מדהימה.

.

אחרי הפעילות המאומצת היינו רעבים, אז שמנו פנינו לצ'יינהטאון, לאכול דים סאם סיני אותנטי במרכז לתרבות הסינית, מסעדת Empress Restaurant. איך יודעים שמדובר במקום אותנטי? היינו הלבנים היחידים במקום. כיוון שירד גשם, חנינו בחניון של ה Chinese Cultural Plaza ועקבנו אחרי משפחות סיניות למסעדה. המסעדה היא בעצם אולם גדול (כמו אולם אירועים), אתה מתיישב ואז מתחילות לעבור עגלות עם סוגים שונים של דים סאם, פירות ים ואוכל שאין לך מושג מהו. על כל דבר שלוקחים מהעגלות המלצרים מסמנים משהו בטופס שיש על השולחן ובסוף הולכים לקופה עם הטופס ומשלמים. ביקשנו עבור הילדות אורז לבן, וחגגנו על המון דברים טעימים. היו גם כמה שפחות, אבל בגדול היה מעולה. המלצרים דוברים אנגלית בסיסית מאד, ובאמת יש תחושה של קפיצה קטנה להונג קונג. ממליצה בחום למי שאין לו ענייני כשרות ולא חייב לדעת בדיוק מה הוא מכניס לפה.

.

שבעים עד מפוצצים, המשכנו לתחנה הבאה שלנו בהונולולו – ארמון איולאני Iolani Palace. ידענו שבימי ראשון הוא סגור, אבל באנו רק בשביל לראות אותו מבחוץ, ויותר חשוב, לראות את המבנה שמולו – בית המשפט הגבוה לצדק של הוואי, והפסל הניצב בחזיתו – פסלו של המלך קמאהמאה הראשון King Kamehameha Statue. למה הוא חשוב? קודם כל כי הוא היה הראשון שאיחד את קבוצת האיים הקטנה לממלכה אחת מאוחדת, אבל בעיקר כי פה נמצא המטה של היחידה המשטרתית האיכותית והמדליקה הידועה בשם הוואי חמש אפס (בטלויזיה, כן?). אז חנינו לשניה ברחוב, צילמנו והצטלמנו והמשכנו הלאה למוזיאון בישופ.

.

מוזיאון בישופ Bishop Museum אולי קצת יקר אבל שווה את זה, מצויין פשוט. יש במקום מספר מבנים, המספרים על היסטוריה של היישוב בהוואי, עם הפעלות קטנות לילדים, הסברים מפורטים על המלוכה וההיסטוריה השלטונית, וסדנאות (בתשלום, הילדות הכינו צמידים מעלים של איזה צמח בזמן שאנחנו המשכנו לסייר במוזיאון). יש גם בניין מדעים נהדר לילדים (אבל לא רק) עם הדגמה של לבה אמיתית שמחממים אותה עד שהיא זורמת. מוזיאון מאד מושקע, יפה ומהנה. מומלץ.

.

חזרנו למלון והילדות רצו עוד קצת ים אז ירדנו לחוף של המלון, שהוא יפה ונעים אבל בתוך המים יש אבנים. כיוון שהיינו בכפכפים ולא בנעלי ים, זה לא היה אופטימלי, אז הבעל והילדות הלכו שמאלה לכיוון החוף של מלון שרתון, שם הקרקע חולית והגלים נעימים. מפה לשם הילדות קיבלנו במתנה אבוב גדול וורוד שמטיילים שעוזבים את האי לא רצו לקחת איתם חזרה.

אני לעומת זאת החלטתי לנצל את השהיה בקרבת המלון לכביסה בשירות עצמי במלון. העלות לאבקה, סבב כביסה וסבב מייבש כ 8$ אותם צריך להכניס למכונות בקוורטרים (מטבעות של 25 סנט) אבל אל דאגה, יש מכונה שפורטת שטרות של 5$ ו-1$.

אחרי מקלחות ומנוחה, הלכנו לאורך החוף ודרך מלון הילטון עד למסעדה שסימנתי לנו במפה – מסעדה יפנית בשם קובה Kobe Japanese Steak House. בקומת הכניסה יש סושי בר, אבל פנינו מועדות לקומה העליונה, בה יש שולחנות משותפים כשלכל קבוצה יש במרכז השולחן פלטה לוהטת עליה מבשל ומלהטט שף יפני במופע שהוא שילוב של בידור וקולינריה. האוכל מעולה, השף משעשע, כיף גדול. המינוס היחיד הוא כמובן המחיר, זו היתה הארוחה היקרה בטיול.

.

דיאמונד הד Diamond Head State Park
http://dlnr.hawaii.gov/dsp/parks/oahu/diamond-head-state-monument/
עלות: חניה 5$ (מזומן בלבד)

ארמון איולאני Iolani Palace
http://www.iolanipalace.org/
עלות: מבוגר 14.75$, ילד (4-12) 6$, סגור בימי ראשון

מוזיאון בישופ The Bernice Pauahi Bishop Museum
http://www.bishopmuseum.org/
עלות: מבוגר 20$, ילד (4-12) 15$

אוכל:

מסעדת הקיסרית (דים סאם סיני אותנטי) Empress Restaurant
http://www.empressrestaurant.net/
אנחנו שילמנו: 60$

סטייקיה יפנית קובה Kobe Japanese Steak House
http://kobewaikiki.com/
אנחנו שילמנו: 160$

.

יום 17 (שני) – המרכז לתרבות פולינזיה, ועוד כמה דברים בדרך

היום יש לנו יום ארוך שצריך להתחיל מוקדם. אכלנו ארוחה קלה בחדר (דגני בוקר במנות בודדות עם חלב מהחנות בלובי) ויצאנו בסביבות 8 כזה לכיוון התחנה הראשונה שלנו להיום – עמק המקדשים – כדי לראות את מקדש בויודו אין Byodo In. זהו בעצם איזור של בתי קברות, שנראה מאד שונה מבתי הקברות שאנחנו מכירים, מדשאה ירוקה גדולה, המצבות שוכבות בתוך הדשא ועל חלקן אגרטל עם פרחים. המקדש עצמו הוא שיחזור מדוייק של מקדש הנמצא ביפן. שילמנו דמי כניסה סמליים (מזומן בלבד) ונכנסנו לסיבוב. המקום יפיפה, יש פעמון ענק שאפשר לצלצל בו, והילדות ביקשו גם להדליק קטורת, אז הדלקנו. סה”כ עצירה של כחצי שעה.

.

המשכנו לאורך החוף לחוות קואלואה Kualoa Ranch. זו לא רק אחת החוות הפעילות הגדולות בהוואי (מגדלים בקר במרעה, פירות, שרימפס ועוד), אלא גם אחד מאתרי הצילום המפורסמים של הוליווד, בו צולמו סרטים כמו פארק היורה וסדרות כמו אבודים או הוואי 5-0. במלחמת העולם השניה הוחרמה החווה לצרכים צבאיים והבונקרים שהוקמו אז עומדים עד היום. הזמנתי מראש סיור בטיולית שלקח אותנו במרחבי החווה עם הסברים. הילדות קצת התאכזבו שנוסעים באוטובוס (33$ לאדם) ולא רוכבים על סוסים (84$ לאדם) ולא עושים אומגה (139$ לאדם) אבל היי, לפעמים זה מה יש. בסך הכל נהנינו מהסיור, אם כי הילדות קצת קיטרו שמשעמם לפרקים (אולי כי עדיין חלמו על האלטרנטיבה עם הסוסים). הצטלמנו ליד גזע העץ המפורסם מפארק היורה, ראינו אביזרים מסרטים שונים, ושמענו הסברים רבים על המקום. אפילו ראינו שמקימים תפאורה לסרט חדש. אכלנו גם ארוחת צהרים בחווה, אוכל אמריקאי בסיסי, אבל מאד טעים, ועשינו קצת קניות של מזכרות בחנות.

.

התחנה השלישית שלנו והארוכה ביותר ליום זה היה המרכז לתרבות פולינזיה Polynesian Cultural Center. מדובר בפארק רחב ידיים המציג את עולמם התרבותי העתיק של איים שונים מאיזור פולינזיה באוקיינוס השקט, עמים הקשורים היסטורית להוואי (משם הגיעו המתיישיבם הראשונים לאיים). קנינו מראש חבילת ״אמבסדור״, בעיקר כדי להיות ממקומות ישיבה טובים (שורה 4 באמצע) במופע הסיום. הכרטיס כלל כניסה, הדרכה (בפועל ויתרנו על האופציה להצטרך לקבוצה מודרכת, העדפנו להסתובב לבד), ארוחת לואאו Luau שהוגשה בסגנון בופה ולוותה במופע ריקודים ושירים מהוואי. האוכל היה טעים מאד, והיה מגוון מאד כך שגם לילדות הבררניות היה מה לאכול. קיבלנו גם במתנה שרשרת מסורתית ליי lei מאגוזי קוקואי Kukui, העץ הלאומי. הפארק בנוי מ״כפרים״ מאיים שונים - סמואה, טונגה, פיג׳י ועוד, כשבכל כפר יש מבנים טיפוסיים, פעילויות אקטיביות ומופע מקומי. מאד מאד מהנה. כולם נורא נחמדים ועוזרים, וכולם נורא הופתעו לשמוע שאנחנו מישראל. את הערב חותם מופע מושקע של מחול, שירה ואש בסגנון האיים. מרהיב פשוט. המופע מסתיים סביב תשע בערב, אז קחו בחשבון שזה יום ארוך.

המקטרגים יגידו שהמקום מאד אמריקאי וסינתטי, קצת דיסנילנדי. אנחנו מאד נהנינו. הדרך חזרה לקחה כשעה ורבע. יש גם דילים עם הסעה מהונולולו למי שלא רוצה לנהוג.

.

מקדש בויודו אין Byodo-In
http://www.byodo-in.com/
עלות: מבוגר 4$, ילד 1$, מזומן בלבד

חוות קואלואה Kualoa Ranch
http://www.kualoa.com/
כניסה חינם, פעילויות בתשלום

המרכז לתרבות פולינזיה Polynesian Cultural Center
http://www.polynesia.com/
עלות: 100$ לאדם כולל ארוחת ערב ומופע בהזמנה מראש

.

יום 18 (שלישי) – יום איטי של פרידה

התחלנו את הבוקר באיטיות. מכבי בדיוק שיחקה בליגת האלופות והבעל רצה לצפות במשחק באינטרנט. טלפון ללובי ואישרו לנו צ'ק אאוט מאוחר עד 13:00. צופה במשחק באינטרנט. ארוחת בוקר הבאנו מסטארבאקס שבלובי המלון.

אבא והבנות הלכו לים ואז לבריכה ואני ארזתי בינתיים. בצהרים הם חזרו, התקלחו ופינינו את החדר. את המזוודות השארנו למשמורת, הלכנו לאכול צהרים במסעדת החוף הנחמדה של המלון Shorebird ויצאנו להסתובב קצת בוואיקיקי Waikiki ברחוב הראשי Kalakaua Ave. נפרנדנו מפסלו של דיוק - אלוף השחיה והגלישה המיתולוגי והשארנו לו שרשרת פרחים, נכנסנו קצת לחנויות והסתובבנו באיזי.

.

.

כשהלכנו לנו בוואיקיקי שמנו לב שעל המדרכות מוטבעות מילים שונות בשפת הוואי ובאנגלית, כדי שאפשר יהיה להכיר וללמוד אותן. השפה ההוואית מיוחדת מאד, יש בה רק 7 עיצורים – HKLMNPW, 5 אותיות ניקוד AEIOU ועצירה שמסומנת בגרש. היו שנים שהשפה כמעט ונכחדה מהעולם אבל בשנים האחרונות נעשה מאמץ אמיתי להחיות אותה. אם אתם מגיעים להוואי, תלמדו כמה מילים בסיסיות – אלוהה (שלום), מאהאלו (תודה), קייקי (ילד), אוהאנה (משפחה), קאפו (אסור), לאנאי (מרפסת). כולם כמובן מדברים אנגלית אבל זה נחמד.

.

בארבע היה אירוע קבלת פנים במלון עם גלידה ועוגה חינם, אז הלכנו. וסביב חמש לקחנו את הדברים ונפרדנו.

קראתי באיזה מקום על כביש בשם דרך טנטאלוס Tantalus Drive שממנו יש נופים יפים של הונולולו והמפרץ. אז נסענו. אז באמת יש נופים מרהיבים, אבל הדרך קצת מבודדת וראינו כל מיני רכבים חונים מפוקפקים, אז לא בטוחה שאני ממליצה.

היה לנו עוד קצת זמן להרוג עד הטיסה, אז החלטנו לבדוק אם עוד אפשר לראות משהו בפרל הרבור Pearl Harbor. כמובן שהיה כבר סגור ומסוגר. פרל הרבור, האוניה הטבועה אריזונה, הצוללת בופין, וספינת המלחמה מיזורי הם כמובן אתרי חובה למטייל בהוואי. ההתקפה ההיסטורית של צבא יפן על בסיס חיל הים האמריקאי שהכניסה את האמריקאים למלחמה שינתה את פני ההיסטוריה. הבעל ואני היינו כבר בפרל הרבור, בביקור קודם באי. הילדות פשוט העדיפו ללכת לים מאשר לאתר מלחמתי היסטורי, וכיבדנו את זה. כמובן שאם אתם פעם ראשונה בהוואי, זה די אתר חובה.

לארוחה לפני הטיסה הלכנו למסעדת דיינר אמריקאית קלאסית Anna Miller's 24 Hour Restaurant המתמחה בין השאר בעוגות פאי ונמצאת כ 10-15 דקות נסיעה משדה התעופה. מנות נדיבות, הכל טעים מאד והעוגות… ללקק את האצבעות.

הורדתי את המשפחה בשדה ונסעתי להחזיר את האוטו. קצת הסתבכתי עם ההגעה לנקודת ההחזרה אבל פתאום ראיתי אוטובוס של השאטל מהשדה ופשוט עקבתי אחריו. מהונולולו לקחנו טיסת לילה ללאס ווגאס שאמנם עלתה יותר מאשר טיסה עם קונקשן (דרך לוס אנג'לס) אבל איפשרה לנו לישון את כל זמן הטיסה ולהגיע ללאס ווגאס לבוקר חדש.

.

ואיקיקי Waikiki
http://www.gohawaii.com/en/oahu/regions-neighborhoods/honolulu/waikiki/

לא הספקנו: פרל הרבור Pearl Harbor
http://www.nps.gov/valr/index.htm

אוכל:

שורבירד (מסעדת חוף במלון אאוטריגר ריף) Shorebird
http://shorebirdwaikiki.com/
אנחנו שילמנו: 55$

אנה מילר (דיינר ועוגות פאי) Anna Miller's 24 Hour Restaurant
http://www.annamillersrestaurant.com/
אנחנו שילמנו: 55$

.

Outrigger Reef Waikiki Beach Resort
מלון נהדר על החוף בוואיקיקי. חדרים נעימים ומעוצבים, מרפסת קטנה לכל חדר. במלון יש את כל השירותים – בריכה, ירידה לחוף, סטארבאקס, מסעדות, הפעלות בתחום תרבות הוואי, דלפק תיירות, חנויות לבגדים ומזכרות, חנות נוחות, מכבסה בשירות עצמי. מאד אהבנו.

לא היתה אפשרות לחניה עצמאית אלא רק דרך ה Valet אז צריך לקחת בחשבון שזה לוקח טיפה יותר זמן בבוקר, ושצריך לתת טיפ כל פעם.

שהות: 5 לילות
מחיר (כולל מיסים): 310$ ללילה; הוזמן דרך אתר המלון
כולל: ויי פיי, חדר עם נוף לים; לא כולל: ארוחת בוקר, חניה
מחיר (כולל מיסים וחניה בשירות Valet כי אין אופציה אחרת): 345$ ללילה

.

מאד אהבנו להיות בהוואי, לא התעייפנו בכלל, לא מיצינו בכלל, ובהחלט נרצה לחזור בעתיד.

חבל רק שזה כל כך רחוק.